דע את זכויותיך

מאת נועם פדרמן

הקדמה מאת ד"ר יהושוע סוקול

עם טבעת חנק על הצוואר

בעת קריאת חוברת זו עלולה להתעורר אצל הקורא השאלה: האם אפשר בכלל לחיות במדינה כזו? האם לא כדאי לארוז מזוודות? אך זוהי אחת השאלות הנדירות שניתן להשיב עליהן תשובה פשוטה וחד משמעית, והתשובה היא: זו ארצנו! זו הארץ שהקב"ה נתן לעמו, זו הארץ שעם ישראל מתקבץ בה ובה אנו עדי ראיה לנסים גלויים. זו הארץ שבה חוזר כבוד ישראל - לא בזכות השלטון המרושע, אלא על אפו ועל חמתו.

נועם פדרמן הוציא לאור חוברת זו זמן קצר לפני מעצרו. בעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור אם ישליכו אותו כוחות הרשע לכלא לשנים רבות, או שהקב"ה יעשה חסד והחכמים שברשעים יבינו כי לא כדאי לגרום לעליה גדולה מדי של לחץ במכונת הקיטור. בכל מקרה, הלוואי ותהיה חוברת זו מליצת יושר על מחברה.

רצוני לסיים במלותיו של יוליוס פוצ'יק, מתוך תפילה לפני כסא הכבוד, שגורלו של בעל החוברת הזו יהיה שונה לחלוטין מגורלו של בעל הדברים האלה:
"בני אנוש, אהבתי אתכם! היו זהירים!"

ד"ר יהושע סוקול, קרני שומרון

הערה כללית

עפ"י המשפט היהודי, אין עדותו של הנאשם קבילה ואיננה נלקחת בחשבון כלל. בחוקות הגויים כיום אין הדבר כן, והודאת הנאשם באשמתו קבילה כעדות מן העדויות על כל ההשלכות.  אך מדינת ישראל הפליגה בכך ואימצה עיקרון משפטי של ימי הביניים, אשר היה לבסיס בעבודתה של האינקוויזיציה וחודש בעת החדשה על ידי וישינסקי, פרקליט המדינה  של בריה"מ בימי הטירור הסטאליניסטי. עפ"י עקרון זה, הודאת הנאשם היא היא אם ההוכחות. הודאתו - בשלב כל שהוא - מהווה הוכחה חד משמעית לאשמתו, ואין, לכן, צורך לחפש ראיות אחרות כלשהן. ואף אם הנאשם חוזר בו וטוען חפותו במשפט, ואף אם מסתבר כי ההודאה הושגה בעינויים.  י.ס.

מבוא

בימים אלו, כשיהודים נרצחים במלחמה על ארצנו, ומאחר שממשלת ישראל אינה אושעה את המוטל עליה  בשמירה על שלום אזרחיה,פעמים רבות מוצא את עצמו האזרח הקטן בסיטואציות בהן הוא מתעמת עם רשויות "החוק".

בעקבות עימותים כאלה ואחרים, מגיעים אנשים לתחנת המשטרה לשם חקירה.

השוטר, שחוקר אותם, אינו מסביר להם את כל זכויותיהם, ובתמימותם הם מודים בדברים שלא עשו, מפלילים את חבריהם, ומביאים על עצם מעצרים, משפטים פליליים ואף מאסרים.

אנשים, שאינם מודעים לזכויותיהם, הביאו על עצמם בחודשים האחרונים סוגים שונים של הגבלות על חייהם.

מצב זה לא היה מתרחש, לו החוברת הרצ"ב  הייתה מונחת לפניהם בטרם עת.

החוברת כתובה בשפה פשוטה, ללא פלפולים משפטיים.

המעיין בה יוכל לדעת:
* מהם זכויותיו מרגע שהגיע למשטרה.
* כיצד החוקים שעומדים מולו מתנהלים ומה רצונם.
* מה להשיב לחוקריו, ובעיקר מה לא להשיב.

בחוברת תובאנה דוגמאות ממקרים שאירעו,כך שהקורא יוכל להתרשם בעצמו, למה כל מעשה ומעשה של חשוד יכול להוביל.

כמובן, את הכל לא ניתן יהיה להקיף, "כי רבים הם": ,אולם את העיקר, ודאי שניתן יהי למצוא.

יחד עם זאת, החוברת אינה מהווה תחליף לחובת ההתייעצות. במידה ואדם נקלע לתסבוכת ויש באפשרותו להתייעץ, אל יתבייש, כי כל מקרה הוא בפני עצמו, ואנשים עם ניסיון יכולים לתת את העצה הטובה במקום הנכון.

עלינו לדעת. הפרקליטות והמשטרה רוצים לשבור את אנשי הימין, ולכן הם נלחמים בהם בכל השיטות וההטרדות האפשריות. לכן תגובה נכונה לכל הטרדה, היא חלק חשוב במאבקינו על ארץ ישראל.

היה רצון שחוברת זו תעזור לפקוח עיניים ולהציל מפי פחת וממרין בישין את אוהבי ה' העם והארץ.

נועם פדרמן – חברון

הזמנה לחקירה

רבים מקבלים בימים אלו, טופס הנקרא "הזמנה לחקירה". בדרך כלל מגיעים שוטרים לבית החשוד, מתדפקים על דלת ביתו מגישים לאחד מבני הבית את ההזמנה.

בהזמנה המיועדת לחשוד כתוב כי עליו להתייצב לחקירה בפני שוטר  מסוים בתאריך הנושא בדרך כלל את יום המחרת או לכל היותר יומיים, שלושה אחר כך.

כשהחשוד רואה את הטופס הזה, הוא מייד נענה להזמנה, ומגיע במועד הנקוב בטופס.

האם באמת כך הוא צריך לנהוג? האם הוא חייב להגיע מתי שלחוקר נוח, גם אם הוא מפסיד יום עבודה בשל כך?

עד כמה שהדבר יישמע מוזר, התשובה הוא לא!!

כאשר אדם מקבל הזמנה לחתונה, האם הו אחייב להגיע אליה, או שמא תלוי הדבר ברצונו הטוב והחופשי? התשובה לכך ברורה, וכך גם כשמדובר בהזמנה לחקירה. הזמנה – תרצה תגיע, לא תרצה לא תגיע.

השלכות אי ההתייצבות לחקירה

לכל מעשה יש תוצאות, ובדרך כלל אם חשוד לא יתייצב במועד שנקבע לו שוטרים יגיעו אליו זוב עם הזמנה לתאריך אחר, ואם שוב הוא לא יתייצב, החוקרים יפנו לבית המשפט ויבקשו צו מעצר לצורך חקירה, עם מתן הצו יגיע את החשוד  כוח  משטרה ויעצור אותו בהתאם לתנאי הצו.

אם כך – מה הרווח?

שני הרווחים העיקריים בהתנהגות כזאת.

האחת: ככל שתאריך העבירה רחוק יותר מתאריך החקירה. הרי שמטבע הדברים תהודת החשד מוכהה, הזיכרון נחלש וכך  גם ההשלכות העתידיות.

השניה: אדם הוא לא "סמרטוט" של המשטרה, שבכל רגע ניתן לדרוך עליו. לא בכל פעם יש יכולת לשוטרים להביא כוח. הדבר מצריך הוצאות כספיות רבות, ולכן ייתכן מאוד, שלפני הוצאת צו מעצר, ינסו החוקרים להגיע עם החשוד להסכמה על תאריך הגעתו.

בכל מקרה, גם כשאדם נעצר לחקירה, לאחר שלא הגיע מספר פעמים, הרי שבסופה של החקירה הוא ישוחרר בדרך כלל באותם התנאים בהם היה משוחרר, לו היה מגיע מיוזמתו.

הדברים נכתבים באחריות על מסך ניסיון העבר, כאשר יודגש שוב שהדבר נשעה בשל הזמנה לחקירה.

כאשר המשטרה רוצה לעצור אדם בחשד כלשהו, שהוא חמור מבחינתה, הרי שהיא לא תטרח להזמין את החשוד לחקירה, אלא תמהר לעוצרו, ללא כל הזמנה מראש.

האם יש דרך ביניים?

כן, ניתן לפנות לחוקר, למסור לו שהתאריך הנ"ל לא נח, ולכן החשוד רוצה לדחות את החקירה למועד  אחר.

בכל מקרה, ככל שמרווח הזמן בין העבירה לחקירה גדול יותר כן ייטב לחשוד.

הזמנה טלפונית

אם אדם מתקשר, לאחר מזהה עצמו כשוטר וטוען כי עליו להתייצב לחקירה, ייתכן שמדובר  במתיחה או אפילו בניסיון חטיפה של אחד מארגוני הטרור. לכן, ברגע שמתקבלת שיחה מעין זו, יש לנתק את שיחה מייד. אם בכל זאת, יצר הסקרנות מתגבר ומנהלים שיחה שבמהלכה מסתבר שאכן מדובר בשוטר אמיתי, יש לדרוש שתישלח הזמנה מסודרת בדואר.

מיקום החקירה

כאשר אדם מוזמן לחקירה במקום המרוחק מאוד מביתו, לדוגמא: תושב שומרון המוזמן לחקירה בירושלים. ברור לעין שזוהי הטרדה לשמה, מה עוד שבימים אלו אף מדובר בסכנת חיים. לכן, על המוזמן להודיע כד משמעית לגורם המזמין, שעליו למצוא מקום קרוב יותר לצורך החקירה ולא לסכן ולהטריד בן אנוש.

הזמנה לבירור

הזמנה לבירור – להבדיל מחקירה – מטרתה בדרך כלל היא פגישה אם אנשי שב"כ או מודיעין משטרתי. למרות כל ההצהרות, השב"כ מנסה עדיין כל דרך אפשרית לגייס סוכנים ומודיעים בקרב ציבור הימין והמתיישבים. אחת הדרכים היותר ידועות היא הזמנה למשטרה לצורך בירור. כאשר כוונת הבירור היא, לברר אם האובייקט מתאים להיות שטינקר.

אפשרות אחרת היא שיחת אזהרה. כאשר אדם הוא "פעיל" מדי לטעם גורמי המודיעין. הם משוחחים אתו ומסבירים לו כי הוא "על סף התהום" ושבקרוב הוא יבלה את שארית ימיו מאחור סורג ובריח. שיחת אזהרה, היא העתק מדויק של התנהגות הק.ג.ב. ברוסיה, ומטרתה היא להפחיד את ה"מוזר" ותו לא.

כאשר אדם מוזמן לבירור, טוב יעשה אם יתעלם במוצהר מניסיונות חוזרים ושנים, לזמנו ל'בירור'.

אם בכל זאת הוא הגיע לבירור, ונוכח לדעת שאכן מנסים לגייסו, וכעת אין הוא מעוניין להמשיך ולהיפגש, עליו להודיע להם שאין בכוונתו להיפגש עימם יותר. אם ימשיכו ללחוץ, הדרך הטובה ביותר להתמודד אם בעיה היא לספר לחברים ולהודיע לשב"כ שלפגישה הבאה הוא מביא את חברו. השב"כ כל הילתו היא במסתרים, וכשפעילותו מתגלה משתבשת מטרתו. בכל מקרה של ספק, כדאי להתייעץ עם בעלי ניסיון.

הגיעו שוטרים לביתך

כששוטר מגיע לבית החשוד, יש לבדוק היטב איזה מסמך הוא מחזיק בידו: הזמנה לחקירה, צו מעצר, אור חיפוש וכד'.

הבדיקה חשובה, כי לא בכל מקרה חייבים להכניס שוטר בבית. רק אם יש בידו צו מעצר יש לאפשר לו להיכנס לבית. אם ברשותו טופס הזמנה לחקירה בלבד, לא רק שאין חובה להכניסו לבית, אפשר ומותר , לסגור לו את הדלת בפרצוף ולא לקחת את ההזמנה לחקירה.

יש לומר לשוטר: "מוישלה לא בבית, שלום" ולסגור את הדלת, אין מצווה להיות אדיבים למי שמבקש את רעתכם.

עם מדובר בצו מעצר לא ניתן למנוע את כניסת השוטר, אלא אם כן קוראים לשכנים ומעוררים מהומה. יש חשיבות רבה לזעוק על העוול, כי מי יודע מה כוונתם של השוטרים.

גם אם יש צו מעצר,לשוטר אסור להחרים דברים. רק אם יש ביו צו חיפוש חתום ע"י שופט, מותר לו לעשות כן. במקרה כזה יש לבדוק מה בדיוק התיר למשטרה לקחת השופט, שחתם על צו החיפוש. החיפוש חייב להעירך בנוכחות שני עדים, כדי שיעמדו מקרוב לבחון את מעשי השוטרים, האם הם על פי חוק. היו כבר מקרים בעבר, בהם מצאו שוטרים מוצג כלשהו שלא היה קודם בבית.

אם נלקחו דברים, מותר לבקשם לאחר זמן. בעבר היו מקרים רבים שנשקים נלקחו לבדיקה בליסטית, ולא הוחזרו לבעלים. לכן, במקרה שנשק נלקח לבדיקה, אם הוא משמש מוצג למשפט,  בבקשה שיינתן צו המחייב את המשטרה להחזיר אותו או כל כפץ אחר.

החקירה

בטרם החקירה

כשאדם מגיע לחוקר, ממולא טופס הנקרא עיכוב/מעצר. דהיינו: המשטרה החליטה לעכב את החשוד או לעוצרו. בטופס ממולאים פרטי החשוד, סיבת  המעצר או העיכוב . בסיום מילוי הטופס תבקש החשוד לחתום על הטופס, וכאן חשוב ביותר לשים לב: בטופס כתוב באופן סטנדרטי כי "בחיפוש שנערך בגופך לא נתפס דבר, לא נלקח ממך דבר לא נלקח ממך דבר ולא נגרם לך כל נזק". כמובן לא כל מקרה הוא כזה. יש מקרים בהם נלקחים חפצים, נגרם נזק וכד'. חתימה על הטופס תמנע קובלנה מצד החשוד בעתיד. אם נלקחים חפצים, חשוב לבדוק ברשימת הדברים שנלקחו, האם כל החפצים שנלקחו מפורטים ברשימה.

חמו כן, בטופס מתבקשת תגובת החשוד לעיכוב/מעצר. במתן התגובה יש להיזהר,כדי שלא ישתמשו בה בעתיד, לכן עדיף לומר לאקונית: "לא עשיתי שום דבר!" או "לא עברתי על החוק"!.

שיחה מקדמיה

לא תמיד חקירה מתחילה במילוי טופס עדות של החשוד. חקירה יכולה להתחיל בשיחה/תחקור מקדים של החוקר או של החוקרים עם החשוד.

זוהי שיחת רקע בה החוקר שואל את החשוד לאלות בעל פה על העבירה. מטרת השיחה היא, בעצם, לנסות לשבור את החשוד עוד בטרם הוא מעלה את גרסתו על הכתב. 

החוקר אמנם אינו כותב את תשובות החשוד, אולם על החשוד לדעת, כי בסיום שיחת רקע  מעין זו, יכול החוקר למלא מה שנקרא  זכ"ד – זיכרון דברים – בו הוא מעלה על הכתב בקווים כללים את שאלותיו ותשובות החשוד.

יכול – אך לא תמיד כך קורה, ומכל מקום בתי המשפט הביעו לא פעם  את מורת רוחם, מכך שחוקר לא העלה על הכתב את פרטי אותה שיחה מקדימה.

משקל שיתה שכזאת – כאשר החוקר לא מזהיר את החשוד, כי כל מה שיאמר באתה השיחה יכול להוות ראיה כנגדו – אינו גדול. בתי המשפט לא היססו מספר פעמים לפסול אפילו הודאות של חשודים. שלא הוזהרו כחוק. עם זאת חשוב לדעת, כי אין דעה אחידה בעניין זה.  צריך להיזהר בחקירה לכל דבר ולברור את מלותיו.

חקירה בכתב

ראשית יש להבחין איזה טופס ממלא החוקר: הודעה או הודאה.

הודעה היא טופס לגביית עדות לאו דווקא של החשוד, אלא של אדם שנכח במקום בו בוצעה העבירה, והיה עד למתרחש.

הודאה היא ביית הודאת חשוד. (משתמשים במילה הודאה, גם אם החשוד אינו מודה).כאשר ממולא טופס הודאה, על החוקר מלה חובה להזהיר את החשוד,כי כל שיאמר עלול לשמש ראייה כנגדו. יחד עם זאת, בתי המשפט נוטים לעיתים "להקל" אם המשטרה כשאדם מוסר עדות בטופס הודעה, ולאחר מכן משתמשים בה כנגדו כחשוד וכנאשם. מכל מקום, משקלה של עדות שלא תחת אזהרה ש להאחר מכן משתמשים בה כנגד אותו אדם, יהיה ירוד יותר, מאשר עדות חשוד הנחקר תחת אזהרה.

לפני גביית הודאה החוקר ירשום את פרטיו האישיים של הנחקר: שם, ת.ז., כתובת, טלפון, כתובת עבודה וכתובת הורים. כתיבת הפרטים נועדה להקל על הרשויות לאתר את הנחקר בעתיד. חוד יכול לבקש מהחוקר שלא לכתוב חלק הפרים, למשל: את כתובתו, או כתובת מקום עבודתו כשישי לכך הבר מניח את הדעת. מהו הסבר מניה את הדעת? לדוגמא: חששו של החשוד מתביעות אזרחיות כנגדו, ע"י מי טוען שפגע בו.

לפני גביית ההודאה חייב החוקר להודיע לחשוד במה הוא בדיוק חשוד, ועל אלו עבירות  הוא ייחקר. חשד חייב להיות ברור ולא כללי. החוקר, לדוגמא, אינו שאי לומר לחוד: "הנך חשוד בהתפרעויות", מבלי לפרט באילו התפרעויות מדובר.

לארח ה"האשמה" החוקר חייב להודיע לחשוד כי אין הוא מחויב לומר דבר, אלא  אם רצונו בכך, אולם הימנעות מלהשיב לשאלות החוקר עשויה לשמש ראיה כנגדו.

בסיום חלק פורמאלי זה יחתום החוקר את שמו ומספרו האישי, ויבקש מן הנחקר לעזות כן, אם הבין את החשד כנגדו. חשוד שלא הבין יכול לבקש מהחוקר, שיסביר לא שוב מה החשד כנגדו. חתימה או אי חתימה אינה מעלה ואינה מורידה, אלא אם כן הנחקר מספק הסבר בטופס החקירה מדוע לא חתם, לדוגמא "החוקר מסרב להסביר את החשד, ואחר שאיני מבין אותו, אינני מעוניין לחתום שהבנתי את החשד".

לאחר כל ההליכים הפורמאליים הללו למעשה מתחילה להירשם גרסת החשוד. מכאן ולהבא כל שיאמר החשוד וייכתב, זו תהיה הודאתו ומאחוריה יצטרך לעמוד בבוא היום.

על הנחקר לדעת, כי למרות כל הבדיחות הקיימות על שוטרים, (אחד קורא ואחד כותב וכד'), החוקר מנוסה יותר מהנחקר. הוא חקר כבר  אנשים רבים ולכן הוא גם פיקח יותר, מה עוד שתיק החקירה בידיו, הוא למד אותו ויודע היטב מה יש ומה אין בו.

כאמור, נחקר שמסר גרסה מסוימת יהיה   חייב לעמוד מאחוריה, אולם עליו לדעת בטרם מסירת הגרסה, שלא כל מה שבידי המשטרה ידוע לו. קרה לא פעם, שנחקר תיאם אליבי עם אחר, אך לא ידע שאותו אחד נשבר ודיווח על האליבי המתואם.

הדוגמאות לחוסר ידיעתו של חשוד לפרטים מסוימים שידועים למשטרה רבות, ולכן על הנחקר להיזהר מאוד בטרם הוא פותח את פיו ולחשוב היטב  האם בכלל כדאי לו   למסור גרסה, כיוון שסופו של דבר מסירת הגרסה עלולה להזיק לו, גם אם הוא רואה תועלת מידית בעניין.

קרה לא אחת, שהשוד נלחץ למסור גרסה, כי הבטיחו לו שהוא ישתחרר. הוא אכן שוחרר, אך לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום, והוא מצא את עצמו מאחורי סורג  ובריח. לכן עדיף לשבת במעצר יום, יומיים, בשבוע או שבועיים ולא לשבת שנתיים.

כאמור, החוקר מזהיר את החשוד, כי הימנעות מלענות לשאלותיו, יכולה לחזק את הראיות כנגדו. לכן, כדאי למסור גרסה ראשונית, שבעצם תהווה אי הימנעות מלענות לשאלות החוקר, אולם הגרסה צריכה להיות כללית שלא תפרט ותחשוף עמדה מסוימת של הנחקר, אשר אח"כ יצטרך לעמוד מאחוריה.

לדוגמא: "לא עברתי על החוק, ומאחר שמדובר בחקירה פוליטית אין לי יותר מה להוסיף". הנחקר בעצם הכחיש את החשד כנגדו ולא נמנע מלהשיב על השאלה המרכזית, האם הוא מודה בחשד כנגדו. יחד אם זאת הוא לא מסר גרסה מפורטת, ולא נתן לחוקר את הסוכריות, שאותן הוא ציפה לקבל כתוצאה משאלותיו.

אם נחקר אינו בטוח אפילו בגרסתו הראשונה, עדיף שלא יאמר כלום מאשר יאמר דבר, שבעתיד עלול להזיק לו.

חריג לכלל הוא טענת אליבי. אם לחשוד יש אליבי מוצק, עליו להעלותו כמה שיותר מהר. אדם שטוען לאליבי. לאחר תקופת מה, עלול להיווכח שבית משפט לא מאמין לו, כי לו היה מדובר באליבי אמיתי הרי שהחשוד היה מעלה אותו מייד ולא נוצר אותו.

חשוב לדעת: גם אם אדם נעצר "על חם", תוך כדי אירוע, זה לא סוף העולם, ואין הוא חייב בחקירתו "לשפוך הכל". היו מקרים שבשל טעויות של שוטרים אשים שוחררו/זוכו, ולכן עדיף גם במקרה כזה לשתוק. לא פעם גם קרה, שאדם נתפס על מעשה מסוים, ומאחר שנתפס הודה בעוד מעשים שביצע ובכך הרע לעצמו. לכן גם אם חשוד מחליט להודות, אל לו לנדב מידע מעבר למה הוא משוד. 

חשוד שבכל זאת מחליט לשתף פעולה ולמור גרסה, מה שבהחלט לא מומלץ, יחשוב עשר ועשרים פעם לפני מענה על כל שאלה.  זוהי זכות יסוד, והחוקר אינו יכול להכריח את הנחקר ענות בטרם גמר לחשוב.

עם סיום החקירה יחתים החוקר את החשוד על מה שאמר. אי חתימה על הדף אינה מעלה ואינה מורידה, אלא אם כן הנחקר מסר דברים בניגוד לרצונו בשל אלימות שהופעלה כנגדו, או כפייה אחרת. או שנכתבו דברים שלא אמר, ולמרות דרישתו להורידם נשארו כדבריו בחקירה. במקרה  כזה ,יש לדרוש מהחוקר לכתוב על דף החקירה, שהסירוב לחתום נובע מהתנהגות החוקר שעשה מעשה אסור.

החלטה מה לעשות עם החשוד

עם סיום החקירה החוקר בהתאם להחלטת קצין החקירות, מודיע לחשוד מה הוחלט לעשות עמו בהמשך: האם בהתאם לחומר שהצטבר עוצרים  אותו, או שהוא משוחרר.

החוקר אינו חייב להודיע מייד לחשוד מה עושים עמו, הוא יכול למרוט את עצביו של החשוד, או סתם להתייעץ עם קצין החקירות. החשוד בדקות עלו, חייב לשמור על קור רוחו ולא להראות אי אלו סימני  עצבנות, קוצר רוח ולחץ להשתחרר. 

לעיתים, כשהחשוד איננו מודה בחשדות המיוחסים לו, החוקרים עלולים לנקוט בתרגיל ידוע, שבו הם מודיעים לו, כי בשל הכחשותיו, הוא ייעצר,יובא להארכת מעצר וישב בכלא. כפי שצוין לעיל, בדקות קריטיות אלו על החשוד לאזור תעצומות נפש ולהגיב בקור ורוח ולא להראות אי אלו סימני עצבונות, קוצר רוח ולחץ  להשתחרר. עליו להגיב בקור רוח ובביטחון מלא, שאם כדי להוכיח את חפותו, עליו לשת בכלא, אין הדבר מרתיע אותו, והוא ימשיך לדבוק באמת עד שתצא לאור.

כאמור בתום החקירה מודיעים לחשוד מה עושים עמו בהמשך.

שחרור בערבות

במקרה כזה יחתים החוקר את החשוד על טופס ערבות, החוקר גם יכול לבקש ערב צד שלישי, ולשם כך יתאפשר לחשוד להתקשר עם מי מבני ביתו או חבריו,כדי לאלו ידאגו להגעת אדם שיחתום ערבות צד ג' על השחרור.

מטרת הערבות היא בדרך כלל כדי להבטיח את התייצבותו של החשוד לחקירה נוספת או למשפט. וכאן יש לשים לב היטב, על לו תנאים בדיוק חותם החשוד והערב. יש תנאים נוספים שיכולים להיכל בטופס, ביניהם תנאים בתלי ניתנים  למימוש, מאיסור הגעה לשטח מסוים ועד אי יצירת מגע עם חבר המעורב ביק החקירה וכד'.

כאן שוב יש להפעיל את שיקול הדעת ולא לחתום אוטומטית על כל תנאי כדי להשתחרר. היו אנשים שהסכימו להשתחרר בתנאי מעצר בית, ושילמו ע"כ מחיר יקר של איבוד הפרנסה וכד'. לכן יש לחשוב היטב היטב לפני שמשתחררים בתנאים. ואגב, חשוד לא מסכים להשתחרר בתנאים, יובא ע"י המשטרה לשופט, אשר  יבדוק האם תנאי השחרור שהמשטרה מבקשת הם סבירים, ואם לא, יבטלם או יצמצמם. אמנם, החשוד מטורד אבל גם המשטרה מוטרדת.

ייתכן שהחוקר יבקש מהחשוד את טביעות אצבעותיו או לצלמו. גם כאן אין להסכים אוטומטית. לאחרונה נדון בית משפט השלום בירושלים מהקרה מספר פעמים, והוחלט שלא בכל מקרה על חשוד לתת את טביעות אצבעותיו ולהסכים לצילומו. בין השאר קבע בית המשפט, כי יש צילומו של חשוד משום השפלתו והדבר נוגד את חוק יסוד, כבוד האדם וחירותו. לגבי טביעות אצבע נקבע כי יש לתת אותן, כשדבר נחוץ לצרכיי החקירה ולא סתם כך כי למשטרה יש חשק. ההחלטות אלו, אושרו על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים, על ידי השוטים משה רביד וצבי סגל.

צורכי חקירה משמעתם היא שאדם עבר עבירה אשר במסגרת ההוא הותיר את טביעות אצבעותיו בזירת העבירה. לדוגמא: פריצה לבית, גניבת מכונית וכד', במקרא כזה כדי לגלות את העבריין המשטרה לוקחת  טביעות אצבע מזירת העבירה ומשווה אותם עם טביעות אחרות. במקרה כזה יש היגיון לקיחת טביעות אצבע, אולם אם אדם נעצר בהפגנה והוחשד בהתקהלות בלתי חוקית, או הפרת צו של שטח צבאי סגור, איזה צורך יש למשטרה בלקיחת דגימת טביעות אצבע???

אגב, אין המדובר דווקא בטביעות אצבע וצילום, אם כי תנסה המשטרה לעשות לחשוד בדיקה הנקראת "טבלית ידיים", שמטרתה לגלות שרידי ירי על ידיו של החשוד או על בגדיו. שרידי ירי הם אבק  שעף מנשק ונדבק לידיים, השעורות או הבגדים, אלא אם כן בינתיים נשטפו הידיים או הוחלפו הבגדים. גם חשד להצתה וכד' יכול להתגלות באמצעות "טבילת ידיים". 

מעצר

אם מחליטים לצור את החשוד, הוא יובא בפני קצין משטרה ל"ראיון מעצר", כוונת השימוש במירכאות היא, שזהו הליך שנכפה על המשטרה בעקבות חקיקת חוק מעצרים חדש ונועד כאילו לשם כך, שקצין משטרה הוא זה שיחליט על המעצר לאחר בחינת כל הנתונים , כולל האפשרות "להשתכנע" ע"י המועמד למעצר, שהמעצר אינו נחוץ. זאת עפ"י התיזה, שלקצין יש שיקול דעת רחב. בפועל הפכו זאת קציני המשטרה להליך פורמאלי בלבד, שבו קצין המשטרה מודיע לחשוד כי הוחלט לעוצרו ושואל לתגובתו, אותה הוא מעלה על הכתב. גם תגובת העצור שנרשמת ע"י קצין המשטרה, יכולה לשמש ראיה כנגדו, ולכן גם את תגובת העצר למעצר, יש לברור בקפידה.

המעצר הראשוני יכול להמשך עד עשרים וארבע שעות בלבד. לאחר מכן, אם המשטרה ורצה בהמשך המעצר, עליה להביא את העצור לבית המשפט לשם הארכת מעצר.

לאחר שקצין המשטרה מודיע לחשוד על מעצרו, זכאי החשוד לשתי שיחות טלפון, לביתו ולעו"ד. השיחה אינה חייבת להיות בלתי אמצעית וברבים מהפעמים, קצין המשטרה הוא זה שמתקשר ומודיע לנמענים על המעצר בנוכחות החשוד. לא תמיד משטרה מקפידה על נוהל  ההתקשרות ולכן, אם קצין המשטרה אינו שואל את העצור האם הוא רוצה להודיע למישהו על מעצרו, יש לדרוש זאת.

בכלל, המשטרה נוהגת במקרים רבים, שלא בדרך ראויה, ההולמת משטרה של מדינה. בכל פעם שמעוכב/עצור מבחין בכך עליו למחות על כך, והאפשרויות מגוונות, החל באי שיתוף פעולה, צעקות,שביתת רעב וכדומה.

ערר על מעצר ראשוני

עם מדובר במעצר סרק, שכל מטרתו התנכלות, ניתן לפנות לבית המשפט בהליך של ערר דחוף על המעצר הראשוני.

הערר מוגש בכתב לבית המשפט, ומוסבר בו, מדוע לדעת העורר דובר  בהתנכלות לשמה. הערר מובא לשופט תורן, הוא קורא אותו,ואם הוא משתכנע שאכן יש דברים גו, הוא יזמן דיון בו הצדדים (העצור והמשטרה), יטענו את טיעוניהם.

בית המעצר

כאשר אדם נעצר, הוא מוכנס לתא מעצר. ישנן עבירות, אשר למשטרה יש אמביציה הגדולה לפענח. בית המעצר מהוה פעמים רבות כלי מתאים לשבור את רוח הנחקר ולדלות ממנו פרטים, שהוא לא היה מוכן לנדב להליך החקירה הרגיל.

לשם כך יכול להיות בתא מדובב מקצועי, שתוך כדי שיחה ידידותית,   על ' מה הוא עושה ומה אתה עושה', מנסה לדלות פרטים שונים מהחשוד,  או להקליט אותו כשואה מדבר אם חברו החשוד, או עם סתם עצור אחר.

יכול גם להיווצר מצב בהחלט לא סימפטי, בו חברו של החשוד נישבר, וכדי להציל את אורו הוא מנסה להפליל את החשוד.

לכן, על העצור לדעת,שמלחמתו לא הסתיימה אם היפרדו מהחוקר, אלא היא נמשכת גם בתא המעצר.

טוב יעשה החשוד, אם לא ידבר עם אחרים על חקירתו. הוא יכול לספר על כל נושא שבעולם, מלבד על העבירה המיוחסת לו. הוא צריך להסתפק בכך, שיאמר לחבריו לתא, שהמשטרה טוענת שהוא עשה כך רכך ושהוא מכחיש זאת, ולא מעבר לכך! 

החיים בבית המעצר אינם סוף העולם. אפשר להתפלל, ללמוד וגם לנוח. חשוב מאוד לשמור על מצב רוח טוב ולא להישבר בגלל כמה ימים  במעצר, כל אדם הולך למילואים, או לצבא וכך יש להתייחס גם למעצר.

בעיה ידועה בבית המעצר היא כשורת האוכל, למות שרשמית האוכל כשר, מאחר ועצורים מכינים אותו, לא תמיד יש הקפדה על קלה כבחמורה, יש גם עצורים שמקפידים על כשרות מהודרת. לכן, יש אפשרות , אם  דורשים, להכניס אוכל בכשרות מהודרת מבחוץ.

אדם צמחוני, יכול בכפוף לבדיקת רופא בית המעצר, לקבל אישור שהוא צמחוני , במקרה כזה, יקבל העצור בגינות וירקות ממטבח בית המעצר, וכאמור יקבל אוכל  מבחוץ.

הארכת מעצר

המשטרה יכולה להאריך את מעצרו של השוד, כשהיא חושבת שמדובר בעבירה חמורה ויש בידה מספיק ראיות, או כשברצונה להפחיד חשוד ע"י כך.

המשטרה חייבת להודיע לעורך דינו של החשוד על כוונתה. דיון בבית המשפט מציג החוקר את בקשת המשטרה. פעמים רבות הוא גם מגיש לשופט חומר "חסוי" , המיועד לשופט בלבד, כאשר המטרה היא לעשות רושם על השופט, אף על פי שבדרך כלל אין בחומר לא דבר ולא חצי דבר.

לאחר מכן שואל עורך הדין את החוקר שאלות, ואז החוקר מסכם ואה"כ עורך הדין. לאחר כל ההליך הנ"ל, ניתנת החלטת השופט.

על החוד לדעת שאם השופט נעתר לבקשת המשטרה, אין זה סוף העולם. יכול להיות שמטרת השופט גם היא לשבור את החשוד. ייתכן שרימו אותו עם החומר החסוי, ואולי באמת יש למטרה חומר כלשהו. אולם עובדה זו אינה אומרת שהחומר מספיק כדי להכניס אסם לכלא , אלא המדובר בחומר ראשוני, שמספיק כדי להאריך מעצר. מאחר שמחשוד לא יודע למה הוארך מעצרו, אל לו להישבר אלא עליו להמשיך ולטעון שהוא חף מפשע.

נשכור את שנכתב לפני כן, עדיף לשבת חודשיים מאשר שנתיים.

ערר על החלטת בית המשפט

אם נראה לעין, שמדובר בהחלטה שגויה של השופט, או על טעות משפטית,כדאי לעורר על החלטת בית המשפט,בבית המשפט המחוזי. 

כתב אישום

ניתן להגיש כתב אישום כנד אדם  תוך כדי תקופת מעצרו ואז גלוית לו בקשה למעצר עד תום ההליכים, או בקשה לשחרור הנאשם בתנאי הגבלה שונים.  ייתכן גם שאדם משתחרר, ולאחר זמן מגישים נגדו כתב אישום.

מיום כדי שנאשם ייעצר עד תום ההליכים, לא מספיק להראות שיש כנגדו ראיות, אלא על בית המשפט גם לקבוע שהנאשם מסוכן לשלום הציבור,שהוא עלול להשפיע על העדים כנגדו לשנות את עדותם וכי אין אלטרנטיבה אחרת מלבד כליאתו.

על הנאשם לזכור, שגם אם הוא נעצר עד תום ההליכים, אין זה אומר שהוא יורשע. אנשים רבים נעצרו עד תום ההליכים וזוכו. בהליך של בקשה למעצר עד תום ההליכים, שופט בודק האם יש כנגד הנאשם, ראיות לכאורה. במשפט ה לא מספיק, כי מה שהוא לכאורה, לא בטוח שהוא מעבר לכל ספק סביר.

כאשר מוגש כתב אישום כנגד אדם משוחרר, כתב האישום נלקח בדואר רשום לנאשם. אדם שיודע שעלול להיות מוגש נגדו כתב אישם, צריך לחשוב היטב בטרם ילך לבית הדואר לקחת דברי דואר רשומים. 

חקירת שב"כ

אפתח ואומר מייד, זאת כבר אופרה אחרת. ומאחר ומדובר באופרה אחרת, לא כל אחד "זוכה" להגיע לחקירת שב"כ. השב"כ חוקר בדרך כלל, עבירות דוגמת  רצח על רקע לאומני, אחזקת אמצעי לחימה לצורך פיגועים וכד'.

כל כקירה שלהם מצולמת, כל שיחה ולו הקטנה ביותר עימם מוקלטת והם מעלים אותה על הכתב  בזכ"ד. כל שיחה של חשוד אפילו עם עורך דינו יכולה להיות מתועדת, (כמובן שיעשה בה שימוש פנימי בלבד, שהרי שיחה כזאת אסור לתעד).

לאחר צילום החקירה צוות מיוחד יצפה בקלטת, ינתח כל תנועת גוף של הנחקר, כל מילה שהוציא, כל עיוות עין או פה ובהתאם לכך ימשיך בחקירה.

ככל שתכסחנה מילים, יחסך מהחוקרים מידע שיעזור להם לבנות את ה"פרופיל" של הנחקר.

לשב"כ בתי מעצר משלו. התנאים בהם מחפירים ביותר. כל עצור יושב בתא קטן שבקושי מספיק לשכיבת העצור בו בצורה ישרה. בתא עין שירותים אלא דלי לעשיית צרכים.יש  מזרן  ושמיכות מעופשות.

בחלק מבתי המעצר של השב"כ יש תנאים טובים יותר. אולם בכל מקרה , אין המדובר, בתנאים רגילים של בית מעצר משטרתי.

צורת התא ותנאיו אינם כאלה במקרה. מטרתם להשפיל את העצור, לגרום לו להרגיש בודד וללא תמיכה כלשהי, כאשר כל תקוותו תהיה, "שסוף סוף יגאלו אותו החוקרים מייסוריו ויבואו לדבר אתו".

בהרבה מקרים השב"כ אינו מודיע לאיש על המעצר,וכך לעיתים יכול אדם להיעלם מהשטח כאילו בלעה אותו האדמה.

השב"כ לא יהסס גם להשתמש בבני משפחתו של העצור, בעבר קרה לא אחת שאשת עצור או אמו נחקרה או נעצרה לחקירה כדי ללחוץ על העצור, לכן חשוב שגם כל בני המשפחה כולם, יקראו את האמור בחוברת זו.

לשב"כ שיטות חקירה מגוונות,לעיתים יחקור את החשוד חוקר אחד בלבד, לעיתים שניים,לעיתים בתחלופה, כשחוקר אחד מנסה בצורה פסיכולוגית לטעת בחשוד את ההרגשה, שהוא לטובתו ושיש לו וויכוח עם חוקר השני, הרוצה ברעתו של החשוד, לפעמים גם ימצא החשוד את עצמו מול סוללת חוקרים, כאשר כלאחד "יורה" שאלה.

בחקירת שב"כ אין "צחוקים". קרה כבר שחשוד אמר לחוקריו שאם יביאו לו פלאפל הוא יודה. הפלאפל הובא, החשוד אמר להם שסתם צחק, אבל בזיכרון הדברים נכתב: "החשוד גילה סימנים שלרצון להודות".

אמנם בבית משפט, דבר מעין זה בפני עצמו עינו יכול לגרום להרשעתו של אדם, אולם זו בהחלט נחשבת למה שנקרא בלקסיקון המשפטי 'ראשית הודיה', דהיינו תחילתה שלהודאה באשמה. ראשית ודייה יחד עם ראיות אחרות, יכולות לגרום להרשעתו של אדם.

חוקרי השב"כ נוהגים למנוע שעות שינה רבות מחשוד, כדי שמתוך עייפת כוחו הנפשי גם ייחלש, גם כשעצור סוף סוף מגיע לתא המעצר , לא אחת מפריעים לו לישון גם בתא, למשל באמצאות הפעלת מוסיקה ערבית רועשת וכד'.

היו גם אנשים שעונו פיזית, לדוגמא נקשרו  על גבי כסא במשך שעות  ונאלצו לעשות את צורכיהם על עצמם. היו אנשים, שהולבש שק על ראשם ואף חבטו בהם, והיו גם טלטולים. יחד עם זאת בדרך כלל מנסה השב"כ לפענח תיק בשיטות מתוחכמות יותר, כי הוא יודע שמכות ועינויים פיזיים מחזקים את רוחו של הנחקר.

רוחו של הנחקר היא כאמור הדבר החשוב, והכנה פסיכולוגית מתאימה, קרי החלטה לא להישבר ולהודות בדברים שלא עשה ויהי מה, תסייע רבות לחשוד.

בשורת הבאות ננסה לספר על מספר תרגילים שנעשו לנחקרים.

תרגיל הפתקים

השוד יושב בתא המעצר של השב"כ , בסמוך למקום עובר מנקה שמטאטא ת הרצפה. הנ"ל לא מדבר עמו, אך למחרת עובר ופותח עמו בדיבור סתמי.

לאחר מכן מגיע מהנקה עם פתק מחברו העצור, ובו הוא מספר לו שגם הוא עצור וכך  הוא אמר, ושועל: "מה אתה אמרת"? וכך העצור שחושב לתומו שהוא העביר פתק לחברו, העביר, בעצם, פתק לשב"כ.

על הנחקר לדעת, שאין להקל ראש בדברים האלה. קרה מקרה, שעצור שידע על תרגיל הפתקים חמד לצון וכבת פתק בחזרה, אותו עצור הואשם אחר כך בשיבוש הליכי חקירה!

שיטת הפתקים מופיעה בגרסאות שונות, לדוגמא: עצור שיצא להתקלח, מצא אח"כ בנעליו פתק והחזיר פתק לנעליים , המובן, הושתלו ע"י השב"כ.

די אם נספר,שממציא שיטת הפתקים, גן ראש השב"כ לשעבר,  דוד ורנן, שאח"כ הפך לקצין הביטחון של חברת הכשרת הישוב בבעלות נמרודי, נעצר בפרשיית נמרודי, ונפל בפח השיטה שהוא צמו המציא, כשענה לפתק שנשלח אליו.

תרגיל מכונת אמת

מציעים לחשוד לנקות את עצמו באמצעות כקירה במכונת אמת .  החשוד נבדק, ומספרים לו שתוצאות הבדיקה מצביעות על כך שהוא שיקר. החשוד נדהם ואז אומרים לו, אולי יש משהו אחר שהפריע לבדיקה, מציעים לו לנקות את עצמו, לרשום לדוגמא על פתק, מעשה אחר שעשה. החשוד רושם , הפתק נלקח/מצולם, ואח"כ משמש ראיה.

זכור! מכונת אמת אינה משמשת ראיה קבילה בבית המשפט, ולכן מכונת אמת רק יכולה לסבך אותך. גם אם הפעם יצאת דובר אמת אין זה אומר שבפעם הבאה יהיה כך, לכן הימנע מחיקה במכונת אמת, שהרי ה' בוחן כליות ולב ולא השב"כ.

לאחרונה פורסם, שבפרשיית הרצח המזעזע של הנער אסף שטיירמן על ידי רעי חובר וחברותיו, נעצר חשוד אחר, יגאל לסרי. הנ"ל הסכים לבדיקת פוליגרף, הכחיש את מעורבותו ברצח שטיירמן ונמצא דובר שקר. בודק הפוליגרף  העריך לאחר הבדיקה, שלסרי הנו המבצע העיקרי של הרצח המתועב, דבר שהתברר כעורבא פרת.

הרעבה

העצור אינו מקבל אוכל, במשך יום שלם. בסופו של יום, מתנים בפניו את קבלת אוכל חתימתו על מסמך שמאשר את קבלת האוכל.

העצור חותם ומצלמים אותו  חותם, ואז אחת משתיים, או שמביאים את תצלום חתימתו לנחקר אחר ומספרים לו שחרו ודה, או שמאימים עליו שיפרסמו את התמונה לכולם ויספרו שהוא משת"פ.

עיתון

העצור נתקל לפתע בעיתון המספר שכל חבריו הודו ואפילו מתכוונים להעיד כנגדו. העצור הנדהם מתרגז ומחליט לדפוק את חבריו. זאת שעה, שהם כלל לא צורים, או שלא הודו. היו מקרים שהשב"כ הביא קריין רדיו ידוע וזייף מהדורת חדשות שהחשוד שמע "במקרה".

הקלטת קול

לעצור מובאת קלטה של ברו שמודה ומפליל אותו, זאת שעה שלא כך הם פניה דברים. החשוד בטוח שחברו נשבר,ונשבר שף הוא.

תרגיל הניידת

העצור ובל יחד עם חברו העצור להארכת העצר או לבית מעצר אחר, בדרך פתאום קורה בלגאן מפוברק כלשהו, מתאונה ועד פיגוע , אשר כאילו מחייב  את שפוטרים להתעסק עם אותו אירוע ובעצם להותיר את השניים "לבדם". השניים כבבן חושבים  שזו  הזדמנות טובה לתאם מהלכים כי השוטרים עסוקים, זאת שעה  שכל מילה ומילה מוקלטת ומשמשת ראייה כנגדם.

אגב,  תרגיל זה נעשה בואריאציות שונות, לדוגמא, שני חשודים מובאים למפגש עם אורך דינם, מושמים בחדר פגישות עם אורך הדין, ובטרם כניסתו, או לאחר יציאתו מקיטים אותם.

פיברוק ראיות

השב"כ (גם המשטרה במקרים נדירים יותר), יכול להציג בפני החשוד, דו"ח זיהוי פלילי לדוגמא, בו יש ממצאים  ולפיהם יש טביעות אצבע של החשוד, או  D.N.A. שלו.

לאחר מכן הם אומרים לחשוד שהם כלל אינם זקוקים להודאה שלו והתיק "סגור" עליו. החשוד, גם אם הוא בוטח בעצמו מתחיל לעלות ספקות, ובטחונו העצמי נפגע.

החברים מאשימים

העצור מוכנס לתא תו יש "עצורים" אחרים, לאו דווקא מאותה פרשייה, אלא כאלה שהם מאתו פלח אוכלוסייה של העצור, מתנכלים לדוגמא. העצור וכנס ולאחר שיחת ד והא, מחליטים עצורים האחרים שהעצור החדש  הוא משתף פעולה, שהוכנס לתאם כדי להפלילם. מותכות בו   האשמות  אולי ף מכות, העצור נלחץ ורוצה להוכיח שהוא לא כזה, ע"י הודאה בדברים שעשה. כמובן הכל  מוקלט ומשמש א"כ ראייה כנגדו.

הדוגמאות שהבאתי הם רק מקצת שבמקצת, אבל הם ממחישות, כמה חושב להידבק במידת הזהירות, כי אצל השב"כ  הכל מתוכנן. אין מקריות ולכל "טעות יש כוונה.

"שומר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו"

תמיכת המשפחה

המילים הבאות מוקדשות למשפחת העצור ולחבריו: אם תתמכו בבן משפחתכם בשעותיו הקשות, היה לו קל יותר להתמודד עם המעצר.

במקרים רבים מה ששבר עצור, וגרם לו להודות במעשים גם אם הוא היה חף מפשע, הייתה המשפחה.

תמיכה מתבטאת בהגעה לדיון בבית משפט, קניית  ממתק טוב, חיוך, שליחת חפצים שהעצור זקוק להם וכד'.

כשהעצור מרגיש שיש לו תמיכה, ואתו או הוריו לא עושים לו פרצופים, הוא יכול להתמודד בצורה קלה יותר עם  ההורים ביודעו בביטחון שהמשפחה לא מתפרקת.

אין ספק שלמשפחה בחוץ קשה,  אבל גם אם כך הם פני הדברים, אין להראות זאת לבן המשפחה הצור. אם הוא ירגיש  שהאישה מפרקת לא יכולה להחזיק ממד, גם לו יהיה קשה להחזיק מעמד. החורים אם הם מספיק מנוסים, ורואים את טובת המשפחה, יכולים גם הם לנצל את החולשה כדי ללחוץ עוד על החקר, ולומר לו 'בוא תגמור  עם ה, תעשה טובה לאשתך ולילדים... בשבילם' וכד'. אם תראו לו שאתם שמכים גם הוא היה שמח ומחוזק.

סיכום

אני מקווה שחוברת זו תסייע ציבור. החוברת מקיפה מצבים שונים בהם ניתן להיתקל. החוברת מקיפה מצבים שונים בהם ניתן להיתקל. יחד עם זאת, כפי שנכתב בהקדמה, אכן רבים הם הפרטים, וגם לאחר קריאה מעמיקה שלה אמור לעיל, ייתכנו סיטואציות אשר לא עמנו עליהם בחוברת זו. לכן בכל מקרה של ספק, אפילו קל שבקלים, יש לנהוג לחומרה, לא להתבייש, להתייעץ ואם אפשר לשתוק, לשתוק ולשתוק, כי אח"כ את הנעשה לא ניתן יהיה להשיב.

רשימת חפצים למעצר ראשוני:

טלית ותפילין
2 סדינים
2 ציפות
מגבות
בגדים להחלפה
טרנינג/פיג'מה
נעלי בית מפלסטיק
ספרי קריאה ולימוד
מברשת ומשחת שיניים
סבון ושמפו
רדיו קטן

Materials of the Analytical Group MAOF site in English http://rjews.net/maof/section.php3?sid=37&num=0